צמחים פורחי חורף – אביב מוקדם

נכתב ע"י תלמה אגמון, יורם בן עמי / משתלת נמפיאה
מתוך גן ונוף גיליון ס"ב דצמבר 2006

סטרפטוסולן ג'מיסון – streptosolen gamesonii
משפחת הסולניים
מוצאו מקולומביה ושמו העממי marmalade bush-, ואכן צבעי הפריחה השופעת שלו דומים לצבעי מרמלדה, כל כך מפתים ו"טעימים".
זה שיח ירוק עד, לא ראינו אותו עולה בגן מעל גובה של מטר, משתרע מאוד, עליו ירוקים בהירים. שפע הפריחה החורפית – אביבית שלו מדהים ביותר, כמעט אין לא מתחרה בשפע ובצבע בעונה בה הוא פורח.
מתוך ניסיוננו ראינו שהוא אינו נראה טוב בעונת הקיץ החמה. כדאי לקטום את הגבעולים היבשים בתום הפריחה. הסתיו, החורף והאביב מאוד מיטיבים איתו.
נחמד גם לשתול אותו בתוך אדניות גדולות שכן ענפיו שמוטים ופריחתו היפה מקבלים את מקומם הנכון מן הגובה של האדנית והאפקט שנוצר יפה ביותר.
בגן אהבנו לשתול אותו בשולי מדשאה או משטח מרוצף, על מסלעה נמוכה או לתלות אותו במיכל גדול מענפיו של עץ נשיר. כדי לפרוח הוא זקוק לשמש. פריחתו עדינה, אורירית וצבעונית וכאמור מדהימה.
דומה שזהו צמח חדש יחסית בארץ, כיוון שאיננו מוצאים לו תזכורת בספרים הותיקים והטובים שעוסקים בגינון. אבל, על אף היותו "עולה חדש" כדאי לשתול אותו בגן.

אדמום גדול גביע – holmskioldia sanguinea
מששפחת הורבניים

מוצאו מהודו, הימלאיה.
זהו שיח גדול, מסוגל להגיע לכ-2-3 מטרים בגובה וברוחב. ענפיו קשתיים, עליו הירוקים דמויי ביצה ופריחתו מתחילה בסתיו ונמשכת אל תוך החורף.
האדמום הוא צמח ותיק ומוכר בגני הנוי בארצנו ומופיע בכל ספרי הגינון. יתרונו הגדול הוא מועד הפריחה המיוחד שלו. כאשר שיחי הבוגנוויליאה מפסיקים לקשט את היקפו של הגן, מלבב אותנו האדמום בפריחתו היפה.
כיום אנו מכירים את האדמום הפורח בצבע אדום כתום, כמו גם שני צבעים חדשים ויפים שהופצו ע"י סימה כגן מן המחלקה לפרחים במינהל המחקר החקלאי- אדום שני וצהוב.
האדמום זקוק למרחב בגן כדי לתת לו את המופע הנכון. הוא יכול להישתל ברקע הגן, ליד חומה או גדר. מפאת גודלו ורוחבו, כדאי לא לשתול בסמוך אליו צמחים העשויים להגביל את פריצת ענפיו הקשתיים. רצוי לשותלו בשמש מלאה. צל או צל חלקי יגרע מעוצמות הפריחה שלו והרי אנחנו שותלים אותו בגן בשל פריחתו בעונה דלת פריחה.
האדמום מתאים מאוד לשתילה גם בגינון ציבורי כיוון שאינו רגיש במיוחד ואינו זקוק לטיפול יוצא דופן.
אנחנו מכירים כמה שיחים גדולים ויפים בגינון הציבורי שנותנים את תמורת הצבע שלהם לאורך החורף כולו.

סביון רחב עלים – senecia petasitis או roldana petasitis
משפחת המורכבי

מוצאו ממכסיקו.
שוב אנו עוסקים בצמח שנישכח אך כדאי לחדש ימיו, בשל כמה תכונות מיוחדות. אנחנו קוראים לו סביון רחב עלים אולי בשל פריחתו הצהובה ה"סביונית" למראה. למעשה שמו הבוטאני הוא רולדנה רחבת עלים.
הסביון הוא צמח מעט יוצא דופן במגוון הצמחים שאנחנו מגדלים, מכיוון שהוא מסוגל לגדול בארצנו ברוכת האור ללא שמש ישירה ועדיין להרהיב ביופי פריחתו החורפית.
זהו שיח רב שנתי, ירוק עד, גדול ומסועף. יש לו מראה מעט טרופי, כך שאפשר גם לשלבו בגן המבקש מראה מן הסוג הזה.
ענפיו זקופים, מעט שבירים, העלים גדולים וירוקים ומעט שעירים, מגיבים מהר מאוד לחום או יובש. הסביון אוהב סביבה מוגנת ולחה, טוב למפנה צפוני. מופע השיח מרשים מאוד בעלוותו ובפריחה המופיעה בקצות הענפים כתפרחות גדולות צהובות בעונת החורף.
ככלל זהו שיח רגיש למדי ואנחנו אוהבים לשתול אותו רק במקומות שיתאימו לדרישותיו. חשוב לציין שבמקומות הללו- משמע, צל ולחות, מעטות האלטרנטיבות.
במשתלה שלנו אנחנו מגדלים אותו רק בחורף ונהנים מעלווה ירוקה יפהפיה וצמח שמבטיח פריחה בעונה זו.
אנחנו מכירים את הסביון רחב העלים מאחד הגנים הותיקים בארץ, הגן של הלורד זיו בתל מונד, שם הוא גדל במרכז מדשאה מושקית מאוד בצילם של עצי סיגלון וגרוויליאה בוגרים ועבותים ואין כמוהו ליופי באמצע החורף.

אחירותם החורש – spartiun junceum
משפחת הפרפרניים
מוצאו באגן הים התיכון.
האחירותם הנו ממבשרי הקיץ הראשונים ופריחתו באביב.11
לזכותו של האחירותם נאמר מספר דברים. זהו צמח בר אופייני מאוד לארץ ישראל, שכל גן המבקש צמחיה מקומית חייב להקצות לו מקום. הוא מתאים מאוד לגינון ציבורי, עמיד מאוד לתנאים של יובש.
כדאי ואפשר לשתלו גם בגן הנוי הקטן כרקע לצמחיה נמוכה או כצמח דגש בפינת הגן.
זהו שיח רותמי, מסועף, גובהו המרבי כשנים וחצי מטר, חסר עלים. פריחתו הצהובה מופיעה מיד עם קץ הגשמים. בטרם יבשה האדמה, מפתיע אותנו האחירותם בשפעה צהובה, מרהיבה, מקשט את מדרונות ההרים ושולי הכבישים בהרי יהודה בכרמל , בגליל וגם בכמה גינות פרטיות שהתברכו ביופיו.
חוטמית זיפנית – alcea setosa
משפחת החלמיתיים
מוצאה באגן הים התיכון.
החוטמית הינה צמח עשבוני רב שנתי. שמה נובע כנראה מן הבליטה באמצע הפרח המזכירה אולי חוטם ומכאן מקור השם בערבית – "חטימה".
בראשית החורף מתפתחת שושנת עלים ומתוכה עולה עמוד פריחה זקוף ומרשים לגובה של כשני מטר. פריחת החוטמית גם היא ממבשרי האביב הראשונים.
אם עמודי החצב מספרים לנו שתם הקיץ והנה הנה בא החורף, הרי שעמודיה של החוטמית מספרים שתם החורף ובוא יבוא הקיץ החם.
לחוטמית יש חשיבות ברפואה העממית כיוון שלנוזל המצוי בענפיה ולניצני הפרחים שלה יש סגולות מרפא רבות.
אנחנו חושבים שזיהויה של החוטמית כחוטמית זיפנית אינו שגוי ואין היא חוטמית תרבותית, שכן היא פורחת בשנה הראשונה לאחר הזריעה. גם מקור הזרעים, בהרי יהודה, מהווה לנו אישור כלשהו לזיהויה.
אנחנו ממליצים לשתול את הצמחים לפני התפתחות עמודי התפרחת. שושנת העלים הירוקה והיפה מוכנה לשתילה בראשית החורף ושתילתה בגן במועד הזה מבטיחה פריחות מרהיבות בסוף החורף. מכיוון שהריבוי נעשה מזרעים, צפויה תמיד הפתעה באשר לצבע הפריחה, אבל המגוון יפה כולו.
את זרעי החוטמית שאספנו בבר, זרענו לאורך בתי הרשת שלנו וקבלנו מגוון מרהיב של צבעים – לבן וורוד וארגמן.
עמודי הפריחה נפתחים לאטם כך שזמן הפריחה מתארך מאוד. אחרי הפריחה מתייבשים העמודים וכדאי לקטום אותם. גם העלווה נעלמת בעונת הקיץ, אך מופיעה מיד בתום ימי החום.
מניסיוננו, הצמח מוסיף לפרוח שנה אחר שנה ללא צורך בשתילה או זריעה מחדש.
אהבנו לשתול אותו בשולי הגן, במקום שהיעלמותו הקיצית לא תפגע במראה הגן וההתעוררות שלו בחורף תפתיע כל שנה מחדש ותוסיף מימד של גובה באדריכלות הגננית.
ככלל זהו צמח עמיד, אינו סובל מיובש או פגעי הזמן. כדאי להוסיף אותו למגוון הצמחיה בגן המבקש להיות מקומי וישראלי.