| שתלנות טריה ורעננה |
|
מגננות לשתלנות
"נמפאה" איננה שם חדש בשוק. במשך עשר שנים פעלה במרץ חברת גינון שנקראה "נימפאה" בעיקר באזור המרכז וירושלים.
לכן אחד הבירורים שערכתי מיד היה מה הביא את תלמה אגמון ואת יורם בן-עמי להחליף את הגננות בשתלנות. למעבר הזה, מתברר, לא היתה סיבה אחת בלבד. על אף ההנאה מן הגינון תלמה ויורם מעידים ש"אחרי עשר שנים של עבודה מסביב לשעון קצת התעייפנו". הם מודים גם שהעבודה עם לקוחות פרטיים שחקה אותם, אבל הקש ששבר את גב הגמל היה האיסור להעסיק עובדים תאילנדים בגינון. כיוון שהם עבדו אישית עם צוות אחד, האיסור הזה שינה את התמונה מן הקצה אל הקצה. כרגיל, בהתחלה הם ניסו להחליף את העובדים בישראלים אבל הניסיון לאל צלח. יורם: "בחקלאות, לעומת זאת, יש אישור להעסקת תאילנדים. בסך הכך אנחנו מעסיקים היום שני נהגים, עובדת אחת בחממת המכירה, 5 פועלים מקומיים וכ-8 תאילנדים". המעבר מגננות לשתלנות לא היה קל ולא היה פשוט. על העובדה שיש ליורם עבר חקלאי וקרקע וידע שעמדו לרשותו (הוא תושב ותיק במושב תומר בבקעה), הוא ותלמה עשו מחקר פרטי משלהם, דיברו עם שתלנים ותיקים, ניסו ללמוד מטעויות של אחרים., למשל, בעניין מצע השתילה. לקח להם זמן רב וניסיונות אינסופיים עד שמצאו את הנוסחה המתאימה לתנאים ששוררים בבקעה ושאיתה הם עובדים עד היום.
עיתוי מוזר
משתלת "נימפאה" הוקמה לפני כשלוש וחצי שנים. אז גם ביקרתי בה לראשונה. השוק היה נתון עדיין בתקופת מיתון בעקבות האינתיפאדה השנייה. אני מודה שלא בדיוק הבנתי את פשר העיתוי של המיזם החדש הזה. יתר על כן, בשנים האחרונות משתלות יצרניות ותיקות כמו "יגור" או "גבעתברנר", משתלת "אריה" או משתלת "צמד" ואפילו "משתלת "גצלר" מוותרות על הייצור או מצמצמות אותו לטובת שתלנות קמעונאית, כלומר מכירה. גם על רקע זה היתה ההחלטה להקים משתלה יצרנית סיטונאית חדשה מעט מוזרה אם לא ממש תמוהה.
אבל יורם ותלמה סברו אחרת. בגלל ההיכרות המוקדמת שהיתה להם עם עולם הגינון והמשתלות הם ידעו בבירור מה הם היו רוצים שיהיה במשתלה טובה. הם גם הכירו היטב את הלקוח הסופי של הצמחים. הם דווקא חשבו שהעובדה שהשוק אינו מוצף במשתלות יצרניות של עצים, שיחים ומטפסים משחקת לטובתם. "קחי, למשל, את עניין עצי הפרי. אמנם רבים משתמשים היום בעצי פרי בוגרים הנעקרים מן הקרקע בעקבות חיסול מטעים והחלפת זנים, אבל חשבנו שחסר מוצר של עצי פרי, לא ענקיים מצד אחד, אך לא "מקלות" דקיקים מצד שני. בארץ כמו שלנו עץ הדר, לדוגמה, השתול ב- 25 ל' גדל מהר וגם ניתן לעצב אותו איך שרוצים מבלי להיות משועבד למבנה העץ הבוגר שהועתק מפרדס".
הפרופיל הצמחי של המשתלה משתלת "נימפאה" כוללת בתוכה משתלת ריבוי, לרוב מחומר עצמי, ומשתלת גידול למגוון רחב של צמחים בסך הכל כ- 350 מינים ורבים מהם בגדלים שונים (10, 20, 50 ו- 60 ליטר). הגודל המינימלי הוא 10-8 ליטר. כאן בחרו במובהק לייצר שתילים גדולים. אין כאן כוסיות או מיכלים בגודל 12-11. המוצרים הם על פי רוב גדולים ומפותחים בהתאם למגמה השלטת בשוק להקים גן אינסטנט ולא להמתין עד
 ששתילים רכים יגדלו. המיכלים גדולים גם בקבוצת הרב-שנתיים עשבוניים (חוטמית, חבלבל מאוריטני) אף כי אין הצדקה שתלנית אמיתית לכך, מלבד אהבת הקהל לצמחים מפותחים ויפים והיעדר הסבלנות לצפות בתהליך הגידול של הצמח.יש לציין, שהזנים של עצי הפרי במשתלה אינם בהכרח זנים המותאמים לגינה הביתית אלא הזנים המקובלים במטעים מסחריים. לגבי הדרים הדבר קשור במגבלות של הגנת הצומח, שאינן מאפשרות לגדל בצד הדרים עצים שחומר הריבוי שלהם לא הובא ממקור מורשה על ידי משרד החקלאות, אך אני שואלת את עצמי אם אי אפשר לחרוג מן הסד הזה ולמצוא פתרונות אחרים ולפרוץ דרך חדשה, גם היא במסגרת החוק. אין ספק שהעצים במיכלים נראים כאן יפים ובריאים ולדברי יורם ותלמה הלקוח יכול להזמין גם את הכנה עליה מורכב עץ הפרי, אך ראוי להזכיר, שמבחנה של משתלת עצים במיכלים של 50-25 ל' מגיע, לא כאשר הצמחים נמכרים מיד, אלא כאשר מסיבה כלשהי הם "נתקעים"
חיבור לא שגרתי
המקום, איפוא, לא שגרתי, העיתוי נועז, העבודה מגוונת ואינטנסיבית וגם הצמד שעומד מאחורי המשתלה אינו זיווג מן המנין. תלמה היא מעצבת טכסטיל בהשכלתה ובמקצועה הקודם שבו עסקה שנים רבות עד שהגיעה למסקנה, גם על רקע המשבר הגדול בענף הטכסטיל בארץ, שהיא רוצה בשינוי. היא החליטה ללמוד גננות ועיצוב בעזרת צמחייה כי צמחים, כך מתברר, היא אהבה מאז ומעולם. יורם הוא חקלאי ותיק מן הבקעה שגידל ענבים, ירקות ופרחים וגם הוא רצה בשינוי. הם נפגשו בקורס גינון בפתח-תקווה מטעם הארגון לגננות
 ולנוף ואחר כך הלכו ללמוד שנה בפקולטה, בין השאר גם אצל ד"ר יצחק בירן. ברור שכמו בכל צוות מוצלח תלמה ויורם מביאים אל העסק מטענים שונים ולכן משלימים זה את זה. ואכן הזוגיות המקצועית שלהם נינוחה וזורמת. כשאני שואלת אותם מי אחראי לניקיון המופתי במשתלה, למשרד המצוחצח (נדיר במשתלות), ההיעדר המוחלט של עשבייה, התמוכות האחידות התקועות כמו חיילים במסדר, תלמה אומרת "זה יורם" ואילו יורם אומר בחיוך: "זה שנינו. אנחנו דומים מאוד בקטע הזה".סיטונאים או קמעונאים במקור היתה המשתלה אמורה להיות משתלה סיטונאית המוכרת למשתלות מכירה בלבד. אבל המציאות גברה על ההחלטה העקרונית. לקוחות רבים החלו להזדמן למקום והוחלט שיהיה יעיל יותר לבנות חממת מכירה כדי לא להתרוצץ עם כל לקוח מזדמן על פני כל בתי הרשת. כשאני מעירה להם שחממת המכירה שלהם ממש מושקעת- מרווחת מאוד, מסודרת להפליא, עם בריכת נוי ואפילו בית קפה, הם נאלצים להודות שהם קצת נסחפו אבל הם "אינם יכולים אחרת".
  האם כל אחד יכול לקנות אצלם? יורם מבהיר שהעניינים אינם תמיד פשוטים: "עיקר העסקים שלנו הם עם משתלות מכירה בכל הארץ. יש לנו שתי משאיות המשרתות 160 משתלות. הבעיה היא שלא כל המשתלות מכבדות את ההסכם הבלתי כתוב עם משתלות הייצור העובדות איתן באופן קבוע. כאשר אני עובד עם משתלה אני לעתים יוצא מדרכי כדי לספק שירות טוב. אנחנו מגיעים בקביעות ומקפידים על ההזמנות. אמנם לרוב איננו מבצעים משלוחים של כמה צמחים בלבד אבל אם משתלה, שהיא לקוחה קבועה שלי, מבקשת בדחיפות לבצע הזמנה מצומצמת, אנחנו נענים. המשתלות הקמעונאיות, לעומת זאת, אינן נוהגות תמיד בהגינות. לעתים מופיע ספק ומציע סחורה חד-פעמית בשקל או שניים פחות, ואז הם מבטלים את ההזמנה מאיתנו, הספק הקבוע והנאמן שלהם".
אני תוהה אם אין זו דוגמה לשוק חופשי שבו נותנים לכוחות השוק לעבוד. יורם מודה שציפה לכך, שגם השוק החופשי יישען על יחסי עבודה הוגנים ומסודרים והתאכזב. אבל ההתנהגויות הללו לימדו אותם, שהם חייבים לדאוג לשיווק שלהם ולחפש ערוצים שונים. משום כך, גם גננים יכולים היום להזמין צמחים ב"נימפאה" במחירים המיועדים לגננים. אני גם מבקשת מיורם ותלמה להסביר לי מה פירוש "מופיע  ספק ומציע סחורה חד-פעמית" ומגלה פרקטיקה מעניינת. לעתים מופיע בשוק חקלאי שגידל צמח מסוים ליצוא והצמח נפסל מסיבה כלשהי או שהעסקה בוטלה. הוא נתקע עם מלאי חד-פעמי ורוצה למכור אותו בכל מחיר. או שמופיע שתלן המגדל שלושה –ארבעה צמחים כדי "לעשות מכה" ולהיעלם. בשבילם הברירה היא בין מכירה לבין הפסד טוטאלי. "אנחנו", אומר יורם, "מגדלים צמחים קבועים ושומרים על כך שיהיה לנו מלאי באיכות גבוהה כל השנה ולא רק במועדים אקראיים. מן הראוי היה שהמשתלות הקבועות שעובדות איתנו יעריכו את השירות הזה ויפגינו מידה של נאמנות כנגד הסיכון שלנו כיצרנים". מושפעים ומשפיעים איך מחליטים על רשימת הצמחים לגידול במשתלה? תלמה אומרת שהם משתדלים להיות קשובים לשוק ומפעילים אמצעים שונים כדי ללמוד את הדרישות שלו. "קחי, לדוגמה", אומרת תלמה, "את הצמחים המעוצבים על גזע. אני לא באמת אוהבת להשתמש בהם בגינון אבל יש להם דרישה גדולה בשוק ואנחנו מגדלים אותם באותה מסירות וקפדנות. כנ"ל לגבי פיקוסים. אנחנו לא השתמשנו בהם כששתלנו גינות, אבל עכשיו אנחנו מגדלים אותם. אני מתעניינת אם קורה להם שהם "נתקעים" עם צמחים ולומדת שאכן כן. יש צמחים שתלמה ויורם חושבים אותם ליפים וטובים אבל השוק פשוט לא מעוניין בהם, לדוגמה, תבטיה הרדופית, עופרית הכף 'לבן', עופרית הכף 'רויאל רוב' או פרובסקיה 'בלו ספייר'. כולם מתו זקופים במזבלה. אני מגלה כאן תופעה מעניינת שלא רק מגמות השוק קובעות אלא גם האהבות האישיות בנושא צמחים מצליחות להשפיע על השיקולים העסקיים. עוד לא אבדה תקוותנו...
במלים אחרות, תלמה ויורם לא רק מושפעים מן השוק אלא מנסים במידת מה גם להשפיע עליו. תלמה: " אני חושבת שאנחנו דחפנו לשוק את הרונדלטיה וכן את הקסאלפיניה היפהפייה (שהופצו לאחרונה בקרב שתלנים שונים על ידי סימה קגן ממכון וולקני) ואת הסביון רחב-עלים הוותיק שלא היה אפשר להשיגו בשום מקום. אנחנו מתעקשים לגדל גם עצי מללויקה מתקלפת כי אנחנו אוהבים מאוד את העץ הזה ומאמינים בו [ובצדק, נ.ח.]. לדעתנו אלה צמחים טובים לסיטואציות גנניות מוגדרות וככאלה אנחנו מעודדים את קנייתם. אנחנו גם יוזמים גידולים חדשים, שאנו מאמינים שהם יקדמו את עולם הגינון מלבד העובדה שהם יקדמו, אני מקווה, גם את המשתלה”.
מדוע, איפוא, אם הם מרגישים שיש בכוחם להשפיע על השוק, הם אינם מקפידים על רישום נאות של שמות הצמחים בפרסומים שלהם, אני תוהה ומקשה. הרי אם ביכולתם להשפיע, מוטל עליהם סוג של אחריות ושמות נכונים ומדויקים הם חלק מהשפה המשותפת שצריכה להיות לאנשי גינון מקצועיים. להפתעתי דבריי מתקבלים בנימוס ובהבטחה לנסות לשפר את המצב גם בנושא זה.
תנאי האקלים בבקעה
אחד היתרונות שיש למשתלת "נימפאה" הוא היותה ממוקמת באזור הבקעה החם. החום ברוב ימות השנה גורם לקצב גידול מהיר של הצמחים, מהיר בהרבה ממקומות אחרים בארץ. תנאי האקלים המיוחדים יכולים להוות יתרון יחסי בתחום גידול הדקליים, שבו דווקא צמחים בוגרים אינם נוטים לאבד מחיוניותם עם התבגרותם גם כאשר הם אינם במיכלים ענקיים. כפי שראיתי לפי שעה אין עדיין ל"נימפאה" יתרון בתחום זה.
 לעומת זאת, יש צמחים, שהמעבר מתנאים מוגנים וחמימים במיוחד ובהשקיה ודישון מרובים, למקומות מפנקים פחות הוכחה כבעייתית. תלמה ויורם מודים שאת הבעייתיים האלה הם הפסיקו לגדל. עם זאת, הם טוענים שיש מקרים שהבעיה נעוצה בטיפול שמקבלים הצמחים במשתלות המכירה שאינו תמיד מיטבי (צמחים המורגלים לטפטוף מושקים שם בהמטרה ואינם מקבלים את כמות המים הדרושה להם, או צמחים שאינם מושקים בתדירות המתאימה). תלמה מנסחת את המוטו שלהם: "מתפקידנו להוציא לשוק צמחים בריאים ויפים ולא צמחים שנראים כמו לאחר "מסע כומתה" לצורך הקשחה", אבל היא מודעת לכך שיש כאלה שחולקים עליהם. אני מודה שגם לי נראה שבמשתלה מעין זו נדרש אולי שלב של הקשחה מסוימת של הצמחים במעבר מבית הרשת החוצה וכי קשה לצפות ממשתלות מכירה שיעמדו ברמת הטיפול הגבוהה הניתנת במשתלה היצרנית.סיכום הנתונים והתוצאות מדברים למעשה בעד עצמם. נתונים: אקלים חם (מאוד מאוד, שתלמה ויורם מודים שטרם חדלו לסבול ממנו) השורר רוב השנה במקום, ריחוק ממרכז הארץ, צוות עובדים לא גדול, עיתוי לא מיטבי שבו נוסדה המשתלה. תוצאות: התרחבות המשתלה (מ- 10 דונם ל- 80 דונם של בתי רשת וחממות בתוך שלוש וחצי שנים), גידול במספר המינים הנמכרים בגדלים שונים, טיפול מקצועי מוקפד (איכות גבוהה ורמת אחידות ראויה לציון), 160 משתלות-לקוחות בכל רחבי הארץ. לא יהיה זה מוגזם להוסיף עוד כי כדי להרים עסק ברמה כזאת בזמן כה קצר, נדרשו כאן לא מעט נכונות אישית יוצאת-דופן ותעוזה מקצועית. |
|||||
