| משתלת נמפיאה |
|
מאת: עמי רוז'נסקי פורסם ב"יבול שיא" אוגוסט 2008  ענף הגינון בישראל מגלגל כשני מיליארד שקלים מדי שנה. משפחה ממוצעת משקיעה כ- 1000 שקלים בשנה על גינון – הנתונים הללו מרשימים למדי. "משתלות נוי הן לא רק ענף המבוסס על מקצוענות, יש בהן גם מרכיב חזק מאוד של מסורת." אומר לנו יורם בן עמי, אחד משני הבעלים של משתלת "נמפיאה", במושב תומר, שבבקעת הירדן. חלפנו על כביש 90 בדרכנו לכתבה אחרת, השלט הבולט "משתלת נמפיאה" משך את עיננו והחלטנו לעצור ולראות במה מדובר. יורם קיבל את פנינו בחום על אף העובדה, שנפלנו עליו ללא התרעה מוקדמת. שני מיליארד שקל הם בהחלט פוטנציאל כלכלי לא קטן, אך יורם התגלגל אל העיסוק בגננות רק בעקבות כורח העיתים. אל בקעת הירדן הוא הגיע אחרי ששירת באזור כמ"פ טנקים והחליט להישאר באזור. די קל להבין מדוע הוא בחר דווקא בתומר, מושב מסודר מאוד, שכלכלתו פורחת. "רמת הארגון שלנו משפיעה על הכלכלה ומאפשרת גם קיום חברה המצליחה לשמור ערכים ואיכות חיים." אומר יורם בן עמי. בתומר כ- 70 משפחות חברים והמשקים מושקעים מאוד, אפשר לפגוש כאן במספר בתי אריזה העונים לסטנדרטים אירופאים, ביניהם גם משקים אורגניים. אחד הסודות להצלחת המושב טמון ברגע היסטורי, כשהסכמי אוסלו העמידו בסימן שאלה את המשך קיום המושבים בבקעת הירדן. ובכל זאת חברים רבים בתומר החליטו, שהם ימשיכו להתפתח מבלי לשים לב לתוצאות השיחות. באותם ימים נבנו במושב בתי מגורים מרווחים, משקים הורחבו וצצו חממות חדשות. הוקמו גם בתי אריזה כמו לא ריחפה מעל ראשם חרב הפינוי. יורם שגידל ירקות, כמו רבים מחבריו, החליט לפני כחמש עשרה שנה לעשות הסבה מקצועית בעקבות שפל שהיה אז בשוק הירקות. "חשבתי על האלטרנטיבה והלכתי ללמוד גינון בפקולטה לחקלאות, ובבית הספר לגננות בפתח תקוה. חשתי, כי עלי להכין את עצמי לרגע שאולי אצטרך למצוא לעצמי פרנס חלופית." בלימודים הוא פגש בתלמה אגמון, מכרמי יוסף ומאז הם ביחד. השנים הקימו חברה לגינון. תלמה היא בוגרת בית ספר לעיצוב טקסטיל, שניהלה עד אז מפעל גדול באופקים. כשחל המשבר בענף הטקסטיל גם היא החליטה לשנות כיוון וכך הצטלבו דרכיהם. החברה קיבלה פרויקטים גננים גדולים במרכז הארץ ודי הצליחה. כעבור כעשר שנים של עבודה סדירה משטרת ההגירה התחילה לרדת לחייהם, כי היה מי שהחליט, שענף הגינון אינו מורשה לקבל עובדים תילנדים וכך נותרה החברה ללא עובדים. "אנחנו לא פורעי חוק, ולכן התחלנו לחפש עובדים ישראלים," אומר יורם, שדי מהר הבין, כי עובדים ישראלים אינם תשובה כל כך מוצלחת לענף הגינון וכך הם אינם יכולים להימשך. שוב היה עליהם לתכנן את צעדיהם לעתיד. תלמה ויורם החליטו לוותר על כל החוזים השמנים שהיו להם בתחום הגינון ולשנות כיוון, והפעם להקים משתלה. ליורם היה משק בתומר, אדמות שוליות, שהפכו עם השנים למצבור אשפה. ואדי חרץ את השטח וההתחלה היתה די קשה. הם התחילו בפינוי הזבל, הגרוטאות והקוצים שהגיעו לגובה של שני מטר. ב- 2003 הקימו חממה מרכזית ראשונה על שטח של עשרה דונמים. לחברה הם קראו – נמפיאה, שם צמח בשם זה, שהוא שלם וסימטרי מאוד. למשק היתה מכסת מים שאפשרה את ההתארגנות החדשה. "בבקעת הירדן שורר מזג אוויר אידאלי לגידול צמחי גן. ומכוון שהיה לנו ניסיון רב שנים בענף הגינון ידענו לאן כדאי להתפתח." מסביר יורם. מזג האוויר החם, היום הארוך, רמות קרינת השמש, ועבודה קשה אפשרו את ההצלחה. "אחרי שבמשך שנים רבות היינו בצד השני, כלומר בצד של צרכני צמחים, שקנו במשתלות, הבנו היטב את הדרישות מהענף החדש שלנו." אומר יורם. במשתלה האדירה הזאת המשתרעת כבר על פני כ- 80 דונם הם מגדלים כ- 500 סוגי צמחים, כשכל הגידולים הם במיכלים של 10 ליטר ומעלה, עסק די מסובך. תארו לעצמכם כמה עבודה כרוכה בטיפול בעשרות אלפי צמחים המצויים בשלבי הגידול השונים. הלקוחות היו בהתחלה משתלות מכירה ומשתלות דרך. אך עם הזמן התחילו להיכנס גם גננים פרטיים וגם אנשים שחלפו בכביש 90 (כביש הבקעה). קשה לשוטט ברחבי המשק האדיר שלהם עם כל לקוח, לכן הם החליטו להקים בית רשת לדוגמה בו נציגות לכל מה שהם מגדלים במשתלה, והלקוח לא צריך יותר לנדוד בחום הנורא הזה בין החממות. אבל בחורף הגשם דלף על הראש, לכן הם כיסו את בית הרשת ובקיץ היה ללקוחות חם, אז הם התקינו מזרון לח. פתאום הילדים שהגיעו עם הוריהם ביקשו לשתות והאבות רצו קפה וכל אלה ביחד הובילו להקמת בית קפה נעים באווירה מאוד מיוחדת, עם בריכת דגים, ותוכים מקרקרים והכל בתוך החממה צבעונית מאוד. האורחים הבאים אליהם אומרים, כי המקום הוא באמת גן עדן באמצע המדבר. אחד האתגרים המקצועיים שעמדו לפניהם היה הרצון לספק למשתלות צמחים עם חיי מדף ארוכים יותר. שתי המשאיות שלהם סובבות בכל רחבי הארץ ומספקות צמחים המגיעים למשתלות כשהם בריאים ורעננים, אך לא כל משתלה מסוגלת לספק לשתילים את כל צרכיהם, לא בהשקיה מסודרת ולא בדישון או הגנת הצומח, וכך היה עליהם לפתח את הסוד המקצועי שיענה על השאלה כיצד לספק שתיל, שיהיה מסוגל לשרוד תקופה ארוכה גם בתנאים לא כל כך אידיאלים. "לקח לנו כשנה וחצי כדי להגיע לתערובת שתילה נכונה. היא מורכבת מכבול, קוקוס, ושני סוגי טוף עדין ודשן בשחרור איטי." את התערובת מכינים עבורם בטוף גולן, הם מקבלים אותה אחרי חיטוי בקיטור. "התערובת היא היקרה השוק, אבל היא מבטיחה את שמירת איכות ורעננות הצמח המגיע למשתלות המכירה." אומר יורם. משתלת נמפיאה היא, לדברי יורם, היחידה בישראל המטפחת הדרים במיוחד כצמחי נוי ולא מוכרת לנוי רק שתילי הדרים מהסוג שלא צלח למטע מסחרי. הם גם הקימו חממת ריבוי, באישור הגנת הצומח, בה הם מייצרים את כל שתילי ההדרים, וגם נשירים וסוב טרופים לגינון. משקיעים כאן בחשיבה לטווח ארוך, חלק מהפיתוחים והרעיונות המרשימים שאנו רואים כאן אינם לפרסום עדין, כי הם לא מוכנים לשיווק. אבל הם מעידים על מרמתם המקצועית של העוסקים במלאכה. אחד היתרונות של יורם ותלמה הוא בעובדה שהם צברו הרבה מאוד ניסיון בתחום הגננות והם מוכנים לחלוק אותו עם לקוחותיהם. ההשקעות כאן הן אדירות, "לא קיבלנו אפילו שקל אחד כתמיכה, כי אנחנו לא מייצרים ליצוא כמו מגדלי הירקות למשל," אומר יורם. "הכל עשינו בעשר אצבעות. אבל גם משקים אחרים בתומר השקיעו לא מעט. חלפו הימים שמושבניק, שהיה רוצה להרחיב את משקו היה זורע עוד חמישה דונם חציר בשטח פתוח." הוא אומר בחיוך. -סוף- |